פסק-דין בתיק ת"א 6603-07

1.      התובע, יליד 1980, נפגע לטענתו ביום 6.7.03 עת נפל מסולם במהלך עבודתו אצל הנתבעים. הנתבעים הכחישו הן את פגיעתו של התובע והן את ארוע הנפילה המתואר על ידו, אף שהודו שבתקופה שהתובע הועסק על ידם הוא עבד גם על סולם (לעניין זהות המעסיק קיימים חילוקי דעות בין התובע לנתבעים ובינם לבין עצמם).

2.      בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע שהוא ואדם נוסף (העד קעדאן; להלן: "קעדאן") עבדו בהשחלת חוטי חשמל בצנרת חשמל שהותקנה בתקרת נכס בו עבדו הנתבעים (סעיף 4 לכתב התביעה וסעיף 4 לתצהיר). שני העובדים, ששניהם חשמלאים בהכשרתם (סעיף 3 לתצהיר התובע ועדות קעדאן בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורה 16), ביצעו עבודה זו כשהם עומדים על סולמות דו כנפיים (בכך הודה גם הנתבע 2 בעדותו - עמ' 6 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורות 16-19). התובע השחיל את חוטי החשמל לצינור וקעדאן משך אותם מהצד השני (סעיף 4 לתצהיר התובע). בשלב מסויים של ביצוע עבודה זו איבד התובע את שווי משקלו בגין משיכה על ידי קעדאן "נפלתי ארצה וספגתי חבטה קשה בגב" (סעיף 4 לתצהירו).

3.      בתום שמיעת הראיות התברר שאיש לא ראה את התרחשות הארוע. לשיטת התובע הגיע הנתבע 2 למקום לאחר זמן (סעיף 5 לתצהירו), אף שגם התובע אינו טוען שהנתבע 2 היה עד לארוע. הנתבע 2 הכחיש את הגעתו למקום, ולמצער לא זכר ארוע מעין זה (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורות 8-12), אף שאישר שהתובע הודיע לו על פגיעה לאחר ימים מספר (שם, שורות 13-15). מעדות התובע ניתן היה להסיק כי קעדאן נכח במקום וראה את התובע לאורך כל העבודה (כך משתמע מסעיפים 4-5 לתצהיר התובע). על אף זאת מסר קעדאן בעדותו כי עבד בחדר סמוך ומשך את החיווט דרך הקיר, עניין שלא נזכר כלל בתצהיר התובע או בעדותו (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.10.10, בשורות 14-15; עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.10.10, בשורות 1-2). לדבריו לא ראה את התובע נופל ולא ידע כלל מארוע הנפילה עד שהבחין בתובע "שהגב שלו כואב לו, שאלתי אותו מה קרה לך והוא אמר שהוא נפל מעל הסולם" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.10.10, בשורות 24-26). עדות זו של קעדאן אינה מתיישבת כלל עם עדות התובע. לא די בכך שהתובע לא ציין שקעדאן עבד בחדר הסמוך, אלא שבמהלך עדותו של התובע הלך הארוע והתפתח כך שהנפילה לא היתה עוד מעידה מסולם עקב משיכה, אלא איבוד שיווי משקל ונפילה יחד עם הסולם לרצפה (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורות 11-16). מעדות זו של התובע עולה שהוא נפל על הרצפה עם סולם גבוה וכבד (לשיטתו הוא עמד על סולם תוצרת "חגית" בגובה של 2.5-3 מטרים, שלב לפני סוף הסולם, ומכאן שמדובר בסולם דו-כנפי בגובה של שלושה מטרים לפחות - עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורה 1 ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורות 2-7). נפילה זו אירעה כאשר בין התובע לקעדאן מפריד קיר גבס בלבד (עדות קעדאן בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.10.10, בשורה 1) או אולי לא היה בין השניים קיר כלשהו, כפי שעולה לכאורה מעדותו השותקת של התובע. על אף כל זאת לא ראה קעדאן את הארוע ואף לא שמע את הנפילה, ולא היה מודע לפגיעה אלא לאחר שהתובע הגיע אליו כשהוא סובל מכאב גב. השתלשלות עובדתית זו מעוררת תמיהה. לכך יש לצרף את טענתו של התובע בעדותו לפיה ישב על הרצפה חצי שעה עד להגעתו של הנתבע 2, ולאחר מכן הוסיף לשבת 10-15 דקות (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורות 7-13). מכאן שהתובע הפסיק את עבודתו באופן מיידי לאחר הנפילה, ושב לעבודה רק לאחר זמן. על אף זאת, ואף שהתובע השחיל את החוטים וקעדאן משכם ומכאן שהשניים עבדו בצוותא חדא והיה מקום לצפות שקעדאן יבחין באופן מיידי שדבר מה אינו כשורה, עולה מעדות קעדאן שלא נודע לו אודות הנפילה אלא לאחר שראה את התובע סובל מכאבי גב. כאמור, על פי עדות קעדאן הוא עצמו נמצא היה אותה עת בחדר אחר. מכאן שעל פי עדותו לא נודע לו על הפגיעה אלא בשעה שהתובע סר לחדר בו עבד וסיפר לו אודות הפגיעה.

4.      בין עדויות השניים נתגלעו סתירות נוספות, וכך גם בעדותו של התובע עצמו. התובע לא טרח לציין בכתב התביעה או בתצהיר את הגובה ממנו נפל, ולא העלה בטענות ההתרשלות שבכתב התביעה טענה כלשהי בנוגע לעבודה בגובה. יחד עם זאת מסר למומחה מטעמו שנפל "מגובה 4 מטרים". למעט אמירה זו לא נמצא בתיעוד כלשהו שהציג התובע רישום אודות דרך הנפילה או הגובה בו בוצעה העבודה. מבין המסמכים הבודדים שהוצגו בפני בית המשפט, המסמך הראשון המתאר את הארוע הוא ה"הודעה על פגיעה בעבודה" שהוגשה למל"ל ביום 30.5.04 (ת/1), כעשרה חודשים לאחר הארוע. במסמך זה כל שנאמר הוא שהארוע התרחש עקב "נפילה מעל סולם". מסמכים מ"זמן אמת" לא הוצגו כלל (מסיבה זו לא ניתן גם לבדוק את טענת הנתבעים לפיה במסמך המתעד את הפנייה הראשונה לרופא דיווח התובע על "מחלה" של כאבי גב תחתון). בעדותו טען התובע שנפל מגובה של "2 וחצי, 3 מטר" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורה 1) וכי גובה התקרה במקום היה "3 וחצי, 4 מטר" (שם, שורות 13-14). עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר למומחה מטעמו, כאמור. חברו קעדאן הבהיר במהלך חקירתו הנגדית שהעבודה בוצעה בבניין משרדים (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורות 29-30; עמ' 3 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורות 18-19). עדותו של קעדאן מתיישבת עם הטענה בכתב ההגנה לפיה גובה התקרה במקום הארוע עמד על 2.8 מטרים (סעיף 4 לכתב ההגנה) ועם עדות הנתבע 2 (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורות 24-25). מובן שעובדה זו, שעלתה מהחקירה הנגדית של קעדאן, אינה מתיישבת בכל דרך שהיא עם גרסת התובע בנוגע לגובה החדר או הגובה בו ביצע את העבודה.

5.      לא למותר לציין שקעדאן זכר בעדותו את הפרטים הנוגעים לגובה בו עבדו השניים ולגובה הנטען של החדר, פרטים התואמים לגרסת התובע, אולם למעט פרטים אלה, שעלו במהלך עדותו הראשית, לא זכר כמעט דבר הנוגע לארוע (בעדותו הנגדית הירבה קעדאן לטעון שאינו זוכר). הוא טען, בדומה לתובע, שהשניים עמדו בגובה של 2.5 מטרים (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.10.10, בשורות 21-22), וכי התקרה במקום היתה בגובה "3.5, 4 מטר" (שם, שורות 18-19). על אף זאת, ועל אף הרושם הברור למדי שקעדאן הוכן לעדות זו (לא למותר לציין שקעדאן העיד, בחקירה ראשית ונגדית, חודשים מספר לאחר התובע, מאחר ולא התייצב לדיון הראשון; ממילא היה די זמן והותר להכינו לעדות), כשל קעדאן כשנשאל מה היה גובה הסולם. לעניין זה השיב "הסולם היה בגובה של 4 מטר" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.10.10, שורה 19). לא נותר אלא לתהות כיצד הוכנס סולם בגובה 4 מטרים לחדר שגובה תקרתו נמוך מזה, וכיצד עמדו השניים כשרגליהם על השלבים שלפני האחרונים בשני צדי הסולם על אף שגובהו של זה היה, לכל הפחות, זהה לגובה החדר.

6.      לכל אלה ניתן להוסיף את התהיות המתעוררות מתיאור הנפילה על ידי התובע. התובע הבהיר שקעדאן משך את החוט קדימה וכתוצאה מכך נפל הוא לאחור (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורות 18-19). הוא הסביר בעדותו שאיבד את שיווי המשקל בשל המשיכה קדימה, התנדנד קדימה ובסופו של דבר מעד לאחור בנסיון לשוב לשיווי המשקל (הצגת הדברים במהלך העדות לא בהכרח מתיישבת עם תרחיש זה - ראו שם, בשורות 20-22). בהמשך עדותו הסביר שאת עבודת ההשחלה ביצע כאשר הוא אוחז ביד האחת את החוט וביד השניה את הצינור המחובר לתקרה (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורות 21-22). משנשאל כיצד איבד את שיווי המשקל על אף שהחזיק בצינור באחת מידיו, השיב שלא ניתן להיאחז בצינור, ולחלופין "זה בא פתאומי, הוא זז ואני נפלתי" (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 23.2.10, בשורות 1-4).

7.      כאמור, גרסתו של התובע בנוגע לעצם התרחשות הנפילה לא בוססה דיה, והיא נשענת בסופו של דבר על עדותו שלו בצירוף עדות של חבר שמתברר כי לא ראה את הארוע, אף אם מתצהיר התובע השתמע לכאורה אחרת. בגרסתו ניבעו לא מעט בקעים. הוא נמצא טוען שנפל מגובה 4 מטרים (בדבריו למומחה מטעמו) או מגובה 2.5 - 3 מטרים (בעדותו), אולם שתי גרסאות אלה גם יחד עומדות בסתירה לעדות קעדאן והנתבע לפיה מדובר בבניין משרדים בו גובה תקרת החדרים נופל משלושה מטרים. מעדות קעדאן עלה רושם ברור של תיאום גרסאות, דבר שיש בו כדי לפגום במהימנותה. גם הסבריו של התובע בנוגע למנגנון הנפילה מעוררים תהייה, וכך גם הטענה הכבושה לפיה נפל עם הסולם (טענה שאינה מתיישבת כלל עם עדות קעדאן, שהיה אמור לשמוע נפילה רבתי מעין זו מצדו השני של קיר גבס דק). מכאן שמדובר בעדות יחידה של בעל-דין, שלא נמצא מהימן דיו בעדותו, ה"מחוזקת" בעדות של עד אחד שמחד גיסא הוכן לעדות ומהימנותו נפגמה, ומאידך גיסא עלו מחקירתו נתונים שאינם עולים בקנה אחד עם גרסת התובע. המסקנה היא, איפוא, שלא עלה בידי התובע להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש שנפגע במהלך עבודתו. על אחת כמה וכמה שלא עלה בידו להוכיח שנפגע בדרך שתוארה על ידיו, או בדרך שיש בה כדי להטיל אחריות על הנתבעים.

8.      מעבר לנדרש אעיר שההנחה לפיה היה מקום להטיל אחריות על המעבידים בגין הארוע נשוא התביעה אינה נקייה מספקות. לו היה מקום לקבל את טענת התובע לפיה התרחש ארוע נפילה, עניין שלא הוכח דיו, המירב שניתן היה לקבוע הוא שבעת הארוע עסקו שני החשמלאים בהשחלת חיווט חשמל לתוך צנרת חשמל כשהם עומדים על סולמות תקניים ותקינים (סעיף 5 לתצהיר הנתבע 2 ועדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול מיום 23.2.10, שורות 6-7; למעשה לא נטען אחרת) בגובה של פחות ממטר ומחצה (הגובה המירבי עליו עשוי לעמוד אדם שגובהו כ- 1.75 מטרים בחדר שגובהו סטנדרטי; לעניין גובה התובע ראו עדות קעדאן בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 24.10.10, בשורות 14-17). ניתן לכאורה לטעון שבהעמדת סולמות מעין אלה לעבודה בגובה לא רב יש כדי לתת מענה, בנסיבות מתאימות ולעבודות מסויימות, לדרישת תקנה 16 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 לפיה יבוצעו "עבודות בניה" מעל גבי "משטח יציב ובטוח" (בהנחה שתקנות אלה חלות גם על השחלת חוטי חשמל, עניין שאינו נקי מספקות: השוו הגדרת "עבודות בניה" בתקנות וההפנייה לצו הבטיחות בעבודה (עבודות בניה הנדסית), התשכ"ב-1961 וכן לשון תקנות 163-165 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 והאמור בתקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התש"ן-1990).

9.      גם הקביעות בפסיקה לפיהן קיימת סכנה אינהרנטית בעבודה על סולם כאשר העובד נדרש להשתמש בשתי ידיו ועלול לאבד את שיווי המשקל (ראו לדוגמא ראו ת"א (מחוזי ת"א) 2767/00 מרגולין נ' אילון תאורת במה בע"מ, מיום 21.10.07; ת"א (מחוזי חי') 361/99 גמאל מוחמד נ' דחפור הגולן-עבודות עפר ופתוח בע"מ (בפירוק), מיום 26.6.08; ת"א (מחוזי חי') 491/02 עיזבון המנוח ריאחוב ולדימיר ז"ל נ' עודד אלרון מסגרות ועבודות בטון בע"מ, מיום 26.7.10) הוחלו כולן על עבודות שבוצעו בגובה של למעלה משני מטרים, עניין עליו חולשת ממילא הוראת סעיף 50 לפקות הביטוח בעבודה (נוסח משולב), התש"ל-1970 המקימה עוולה של הפרת חובה חקוקה בנסיבות אלה. הלכות אלה נשענו אומנם על הקביעה בע"א 3843/90 אלברט נ' מדינת ישראל, מיום 5.8.93, אלא שבאותו מקרה לא הבהיר בית-המשפט העליון מאיזה טעם לא היה מתערב בקביעת האחריות (ההנמקה המצוטטת בפסיקה הנסמכת על פסק-דין זה היא הנמקתו של בית-המשפט המחוזי שהובאה בפתח פסק-הדין, ואילו בית-המשפט העליון ציין בפסקה 13 לפסק-הדין כי לו היה עליו להידרש לטענה לפיה לא היתה אחריות "דינה היה להידחות", ללא כל הנמקה נוספת). בנסיבות הארוע שבבסיס פסק-הדין בעניין אלברט קמה ממילא העוולה של הפרת חובה חקוקה, שדי היה בה כדי לבסס את אחריות המעביד. יוער שבמקרים נוספים בהם עלה לדיון בבית-המשפט העליון עניין פגיעה אגב שימוש בסולם, סבב הדיון ארועי נפילה מגובה העולה על שני מטרים (ראו לדוגמא ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה, מיום 18.2.07; בהקשר שונה מעט ראו ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' גוברין מחמוד, מיום 18.11.92). ניתן אומנם למצוא בפסיקה המנחה גם דעות לפיהן די בעצם ביצוע העבודה על סולם, בכל גובה שהוא, כדי להוות ביצוע עבודה בשיטה רשלנית המטילה אחריות על המעביד (ע"א (מחוזי ת"א) 2822/00 רזון נ' חירות בע"מ, מיום 19.10.03). קביעה זו מבוססת אף היא על המצוטט מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בפתח פסק-הדין בעניין אלברט. ממילא ניתן להעלות את השאלה אם כל ביצוע עבודה מעל גבי סולם מבסס אכן בהכרח את רכיבי עוולת הרשלנות. שאלה זו תיוותר לשעתה. אין צורך להידרש לה במקרה דנא שעה שנקבע לעיל שלא הוכח שהתובע אכן נפגע עקב איבוד שיווי משקל אגב נפילה מסולם במהלך עבודתו.

10. לנוכח כל האמור לעיל יש לקבוע שלא עלה בידי התובע להוכיח במאזן ההסתברויות שנפגע במהלך עבודתו, ובוודאי שלא עלה בידו להוכיח שנפגע באופן שיש בו כדי להטיל אחריות על מעבידיו. לפיכך אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום,  ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: